הרקע ההיסטורי של שבלי ואום אל-גנם
שבלי – יישוב עם מורשת בדואית
היישוב שבלי , הנמצא למרגלות הר תבור במזרח הגליל התחתון, הוא חלק מהמורשת הבדואית באזור. תושבי המקום משתייכים ברובם לשבט הבדואי שבלי, שהיה בעבר חלק מהשבט ערב א-צביח (בערבית: عرب الصبيح), בעל השפעה רבה במזרח הגליל התחתון.
לפני קום המדינה, בני שבט שבלי חיו בעיקר באוהלים והיו חלק מקבוצות נוודיות שהגיעו מאזור חרן ומדרום טורקיה. חלק קטן מהאוכלוסייה הם צאצאי עבדים סודאניים שהגיעו עם צבאות מוחמד עלי. בתקופות השלטון העות’מאני והמנדט הבריטי, התנהלו יחסי שכנות עם יישובים יהודיים סמוכים, ובני השבט שיבלי נחשבו לתומכים ושכנים טובים של כפר תבור.
לאחר קום המדינה עבר היישוב תהליך של התיישבות קבע, כאשר האוהלים הוחלפו בבתי מגורים קבועים, תהליך שהושלם בעיקר בתחילת שנות ה-80. בשנת 1984 הוקמה המועצה המקומית שבלי, ונוהלה על ידי הנהגה מסורתית מקומית.
אום אל-גנם – מהאריסות לעצמאות
כפר אום אל-גנם הוקם בשנות ה-40 של המאה ה-20
על ידי בני שבט סעאידה. בעבר ישבו כאריסים בכפר קירה, סמוך למושבה יקנעם. לאחר רכישת אדמות קירה על ידי הקרן הקיימת לישראל, רכשו תושבי השבט
את אדמות אום אל-גנם והקימו בו את הכפר.
במשך שנים רבות לא הייתה לכפר רשות מקומית עצמאית, ולא היו בו תשתיות בסיסיות כגון דרכים סלולות. הכפר כונה בעבר גם בשם “ערב אל-סעאידה”.
איחוד היישובים – שבלי אום אל-גנם
בסוף שנות ה-90 החל תהליך של איחוד בין שבלי לאום אל-גנם. בשנת 2000 אישר שר הפנים את איחוד היישובים למועצה מקומית אחת בשם שבלי אום אל-גנם, בעקבות בקשת הנהגות שני היישובים. איחוד זה יצר מועצה חזקה ומסודרת, המנהלת את שירותי הציבור ומקדמת תשתיות וחינוך בא
אוכלוסייה וחברה
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נכון לסוף 2025, מתגוררים במועצה כ‑6,525 תושבים, רובם בני החברה הבדואית המוסלמית.
רוב התושבים עובדים בתחומי התעשייה והשירותים בסמוך, במיוחד באזור התעשייה אלון תבור. אחוז הזכאים לבגרות עומד על כ‑73.8%, והשכר החודשי הממוצע של שכיר הוא 7,738 ש”ח.
נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נכון לסוף 2025, מתגוררים במועצה כ‑6,525 תושבים, רובם בני החברה הבדואית המוסלמית.
רוב התושבים עובדים בתחומי התעשייה והשירותים בסמוך, במיוחד באזור התעשייה אלון תבור. אחוז הזכאים לבגרות עומד על כ‑73.8%, והשכר החודשי הממוצע של שכיר הוא 7,738 ש”ח.
