ראשית ההתיישבות הבדואית במקום הייתה לפני למעלה מ 400 שנה , ומתיישבים שהתפרנסו אז מגידולי צאן ובקר התפרסו על שטחי אדמה רחבים שהשתרעו מנחל תבור ועד למבואות נצרת ממזרח ומצפון שקראו להם ערב אלסבייח.
בראשית המאה הקודמת החלו התושבים שחיו עד אז באוהלים , להקים מבנה טיט ופחונים , מהם עברו , עם השנים למבני אבן ולמגורים קבועים.
החברה הבדואית הערבית בצפון בכלל ובשבלי –אום אלג'נם בפרט , עברו מאז תמורות רבות והישוב התפתח והתפרס לאורך מורדות התבור הצפוניים והמזרחיים . .
אותות הקידמה ניכרות בבניה המודרנית , בשיפור רמת ואיכות החיים , פיתוח מערכות החינוך והרווחה ופיתוח שירות הבריאות ושיפור התשתיות .
על אף זאת , רמתם הסוציואוקינומית של התושבים נמוכה והישוב מדורג מס' 2 של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ואחוז המובטלים מבין תושבי הישוב הגברים מגיע לכ 20% , רוב המפרנסים בישוב עובדים כיום בתעשייה ובשירותים מחוץ לתחומי הישוב רק בודדים המשיכו לגדל בקר וצאן.
רבים מבני הישוב שעבדו במושבים ובקיבוצים בחקלאות אבדו את מקור פרנסתם עם הכנסת עובדים זרים , במיוחד התאילנדים כמו כן עשרות צעירות ונשים פוטרו מעבודתן במפעל הטקסטיל של דלתא עם העברת המפעל מכפר תבור לירדן .
ולכן מגיע מספר האבטלה בקרב הנשים מעל – 50% .
עדיין לא קיים בישוב איזור תעשיה או מסחר ורוב התושבים מועסקים במפעלים הסמוכים במיוחד אזור התעשיה אילון תבור ליד עפולה.
בישוב התחילו עסקים קטנים ויזמות מקומית בתחום התיירות כמו צמרים , מסעדת אוהל , חנות מזכרות לתיירים , משתלה וחנויות מכולת.
אולם הכל ביוזמה אישית וללא כל תמיכה ממשלתית מלבד סיוע של החמ"ת בהסדרת הטרמינל להר תבור.
הישוב אין לו מעמד של אישור עדיפות לאומית ואינו זכאי להטבות מיוחדות בתחום השקעות והפיתוח הכלכלי .
למרות שהפוטנציאל לפיתוח התיירות בישוב הינו גדול מאחר והישוב ממוקם על הציר הראשי לעליה להר תבור , שהינו מקום מקודש לנוצרים ומגיעים אליו כל שנה כ 300.000 תיירים וצליינים בנוסף לעשרות אלפי המטילים והמבקרים הישראלים , כאשר 90% מתנועת התיירים והמטילים עוברת דרך שבלי ורק כ – 10% עוברים דרך דבוריה .
מאחר והכביש של שבלי הינו יותר רחב עם מדרכות וחניה ושילוט הכוונה מתאים.